החלטה בתיק בש"פ 7904/05

           בפניי בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

           כנגד המשיב הוגש בחודש אוגוסט 2004 כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, איומים ותקיפה. לפי עובדות כתב האישום, ביום 23.8.04 ישבו המתלוננת, בן זוגה והמשיב בקפיטריה באריאל. בשלב מסוים ליוו המתלוננת והמשיב את בן זוגה של המתלוננת לביתה, וחזרו לקפיטריה. לאחר מכן עזבו את המקום, ובדרכם לרחוב בו שניהם גרים עצרו בפארק סמוך, שם החל המשיב לנשק את המתלוננת. המתלוננת סירבה, הדפה אותו בידיה ובקשה ממנו לחדול ממעשיו. לאחר מכן גרר המשיב את המתלוננת, תוך שהוא מושך בשערה, למקום חשוך בפארק, שם הפילה על הקרקע, אחז בגרונה וחנק אותה עד שחשה כי אינה יכולה לנשום. המשיב אף איים על המתלוננת כי אם תצעק או תברח יהרוג אותה. לאחר מכן, ניסה להפשיטה ובשל התנגדותה הכה אותה במותניה באמצעות אגרופיו והחל לחנוק אותה. המשיב חזר על מעשיו אלה בכל פעם שהמתלוננת החלה לצעוק או לבכות. בהמשך לכך ניסה המשיב להוריד את ראשה של המתלוננת לעבר איבר מינו ודרש ממנה לבצע בו מין אוראלי. משסירבה, חזר המשיב להכותה עד שמתוך פחד נענתה לדרישתו. המתלוננת ניסתה לנשוך את איבר מינו של המשיב, וזה איים עליה כי אם תעשה זאת שוב יהרוג אותה, והכה אותה באזור הרקה והלסת הימנית. לאחר מכן המשיכה המתלוננת לבצע במשיב מין אוראלי, תוך שהיא מתחננת בפניו כי יאפשר לה ללכת.  

           עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אוהד) נעתר לבקשה זו, בציינו כי בא כוח המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכי מסוכנותו הלכאורית של המשיב עולה הן מהחזקה הסטטוטורית והן מניסיונותיו של המשיב לגרום למתלוננת לחזור בה מתלונתה. כן קבע בית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שהוצעה על ידי בא כוח המשיב, בשל הקרבה של החלופה המוצעת לבית המתלוננת. המשיב חזר בו מבקשה לעיון חוזר בה הציע חלופת מעצר שונה, לנוכח התרשמות שירות מבחן כי אין בה די כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב. משלא נסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 29.5.05 האריך בית משפט זה (השופט י' עדיאל) את המעצר בתשעים ימים נוספים, בקובעו כי במכלול הנסיבות יש להעדיף את ביטחון הציבור ובטחונה של המתלוננת. בית המשפט ציין כי באיזון האמור נתן דעתו לכך שמדובר בהארכת מעצר ראשונה ולכך שקבועות שתי ישיבות הוכחות בהן צפויה להסתיים פרשת התביעה. ביום 1.6.05 הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר, לאור קיום חלופת מעצר חדשה בכרמיאל. בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) דחה את הבקשה, לנוכח החשש הכבד מפני שיבוש הליכי משפט. על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש בא כוח המשיב ערר, וביום 6.7.05 דחה בית משפט זה (השופטת מ' נאור) את הערר בקובעו כי מתסקיר המעצר מיום 24.1.05 עולה הערכת סיכון גבוהה וקושי של העורר לשלוט בהתנהגותו ובדחפיו. כעת מבקשת המדינה כי מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים.

           בבקשתה מציינת המדינה כי במהלך תשעת חודשי מעצרו הראשונים של המשיב בוטלו על ידי בית המשפט כל מועדי ההוכחות שהיו קבועים, למעט אחד, בשל הצורך לדון בתיקים של נאשמים אחרים, העצורים פרק זמן ממושך יותר מאשר המשיב. לעת עתה קבועה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק ליום 14.9.05. המדינה הדגישה כי קיומן של ראיות לכאורה אינו מוטל במחלוקת, כי מסוכנותו של המשיב אינה מוטלת בספק, וכי קיים חשש כבד מפני שיבוש הליכי משפט, בייחוד בטרם שמיעת עדותה של המתלוננת.

           בא כוחו של המשיב טען, מנגד, כי מרשו עצור מזה כשנה מבלי שמשפטו החל, ובעת שדיוני הוכחות שהיו קבועים לשמיעת התיק בוטלו. עוד נטען, כי קיימת כיום חלופת מעצר בבית משפחתו בכרמיאל, אשר עשויה לאזן באופן הולם וראוי בין הצרכים השונים.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל בחלקה. אכן, קצב התקדמות משפטו של המשיב אינו ראוי, ועל אף הקשיים האובייקטיביים היה מקום לעשות מאמץ ולקדם את שמיעת התיק. במיוחד לא היה זה ראוי לבטל תאריכים שנקבעו לשימוע ושימשו בסיס להארכת המעצר האחרונה. נכון גם כי קשה בשלב זה להעריך מתי תסתיים שמיעת התיק, לאור העובדה כי בעת הזו קבוע מועד הוכחות אחד בלבד, אף על פי שמלכתחילה, בעת שנדחתה בקשתו של המשיב לעיון מחדש, היו קבועים שלושה תאריכים. עם זאת, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, המשיב מתקשה לשלוט על התנהגותו ודחפיו, וקיימת מבחינתו בעייתיות מסוימת ביחס להצבת גבולות. זאת ועוד, מהחומר שהוצג לי מתוך תיק החקירה - תמליל שיחת טלפון מוקלטת - עולה כי המשיב ניסה לשכנע את המתלוננת לחזור בה מהתלונה.

           אשר על כן, אני מורה כי בקשת המדינה תתקבל בחלקה בלבד. מעצרו של המשיב יוארך ב-60 ימים אשר במהלכם ניתן יהיה לשמוע את עדות המתלוננת, ונוכח מיעוט העדים בתיק, ניתן גם לסיים את שמיעת הראיות כולן, אם בית המשפט המחוזי ייעשה מאמץ לשמוע את משפטו של המשיב בקצב מואץ; אם לא ניתן יהיה לסיים את המשפט בהקדם, הרי לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת, כאשר יוסר החשש לשיבוש הליכי משפט, תישקל מחדש האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

           אשר על כן, מוארך בזה מעצרו של המשיב לתקופה של 60 ימים החל מיום ,29.8.05 כמפורט לעיל.           

           ניתנה היום, א' באב התשס"ה (5.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: